זוהי הופעת הבכורה של סדרת שאלות ותשובות חדשה עם אייקונים שעושים דברים מעניינים ומאתגרים את הסטטוס קוו בתעשיית המזון.
זֶה הראיון נערך לצורך בהירות וקיצור.
שֵׁם: מרגריט צבר מריסקל
איפה את גר: פרוספקט הייטס, ברוקלין, ניו יורק
כיבוש: מנכ"ל מומופוקו
עם סבא וסבתא שהקימו את ניו יורק אמפוריום האוכל האהוב זה היה קל עבור צבר מרגריט צבר מריסקל להיצמד ישירות לעסק המשפחתי. אבל במקום זאת, מריסקל, טרי מאוניברסיטת בודואין, החל להתמחות אצל מייסד מומופוקושף עטור פרסים של ג'יימס בירד דיוויד צ'אנג.
מה שהתחיל ב-2011 כדרך לצבור נקודות זכות וניסיון בעבודה הפך לקריירה פורצת דרך. כיום, מריסקל, בן 33, הוא מנכ"ל Momofuku – מנהל את הרשת של מסעדות כמו גם קו מוצרי הצריכה שלה מומופוקו סחורות. קו ה-CPG המתרחב הזה לטבחים ביתיים ניתן כעת למצוא בסופרמרקטים וחנויות רבים, כולל Entire Meals ו-Goal. קו המוצרים היה ציר גדול עבור מריסקל וצ'אנג בימים הראשונים של המגיפה כשהשניים החליטו להביא את המוצרים האיכותיים של המסעדה שלהם לטבח הביתי. השורה הכניס למעלה ממיליון דולר הכנסות תוך קצת יותר מחודשיים מההשקהלפי פורבס.
חווה צמיחה של 130% משנה לשנה עבור סל המוצרים שלה כולל קראנץ' צ'ילי, אטריות אינסטנט ומלחים מתובלים, Momofuku Items היא כעת מרכיב עיקרי בבתים רבים. המוצרים נמכרים כעת באתר האינטרנט של Momofuku וביותר מ-2,000 חנויות קמעונאיות ברחבי הארץ.
עבור מי שהחלה קריירה כמתמחה ביחסי ציבור, עבדה עד לסמנכ"ל תקשורת ועיצוב, מריסקל מתלהבת ממה שהיא עושה. מריסקל אמרה לפורבס שהיא וצ'אנג חולקים "מנטליות של צב מול ארנבת" בכל הנוגע לניהול העסק.
"שנינו מגיעים מעסקים משפחתיים שקיימים כבר הרבה זמן. כשגדלים בסביבות האלה, מלמדים אותך לחשוב על ההשפעה ארוכת הטווח של ההחלטות שלך. אתה לא מנסה להרוויח כסף מהיר. אתה מנסה לבנות משהו שיחזיק מעמד", אמרה ב- ראיון לפורבס.
צלילת אוכל: מה הייתה העבודה הראשונה שהייתה לך אי פעם?
מרגריט זבאר מריסקל: העבודה הראשונה שלי באוכל? עבדתי כקופאית ב של צבר לקיץ ואז באמגנסט בשוק האיכרים. סבא שלי תמיד אמר לנו לא לעבוד בתעשיית המזון כי זו עבודה לא פשוטה, המרווחים קטנים וצריך לעבוד בחגים.
מה נתן לך השראה להתמקד בעבודה הנוכחית שלך?
מַרשַׁל: ממש לא חשבתי על זה כעל עבודה לטווח ארוך כשהתחלתי. עד כדי כך שכולם בחיי, לפני שעבדתי במומופוקו, קראו לי דייזי. וכשהגעתי למומפוקו כולם שם קראו לי 'מרגריט', כי זה היה השם בקורות החיים שלי. לא תיקנתי אף אחד כי חשבתי שלא אשאר כאן כל כך הרבה זמן. ואתה יודע, 12 שנים מאוחר יותר!
לא התכוונתי שזו תהיה הקריירה שלי, אבל כשעשיתי את העבודה והיותי במשרד, קיבלתי השראה לעבוד סופר קשה ולאכפת לי ממה שאני עושה. משהו שאנחנו אומרים על העבודה כאן – בכל היבט של העסק שלנו – הוא שאנחנו תמיד אומרים שאנחנו רוצים להתעלם מהמתחרים שלנו.
היופי בעבודה עבור Momofuku, מה שאנו רואים הוא עד כמה לאנשים אכפת מהמוצר הכולל, מהתוצאה הכוללת. יש את הפתגם הישן הזה של נייקי, שהוא "העבודה שלך לא בוצעה עד שהעבודה מסתיימת". ואני חושב שכולם כאן רואים איך הם תורמים לתמונה הכללית ובאמת עובדים קשה לקראת זה. אז נשאבתי לזה, קודם כל עבדתי כמתמחה ומאוד נהניתי מכל מה שעשיתי. היה לי מזל שניתנה לי הזדמנות לראות ולגעת בהמון היבטים שונים של העסק.
מהו השינוי הגדול ביותר שראית במהלך תפקידך הנוכחי?
מַרשַׁל: כל כך הרבה השתנה בצורה מאוד פרודוקטיבית, טובה. היה הרבה יותר דיאלוג סביב שחיקה, הרבה יותר דיבורים על שכר מחיה וקיימות. לנו, כחברה, יש בתי עירייה, כל המנהלים במסעדות השונות, CPG, הכל.
אמרנו בשלב מוקדם מאוד של המגיפה, שאם אנחנו אותה חברה בסוף זה אז פישלנו. אם לא ניצלנו את הזמן הזה כדי באמת לחפור לעומק ולהסתכל על החברה שלנו בכללותה ולקבל כמה החלטות קשות והחלטות טובות והחלטות קלות כדי להפוך אותה לסביבה טובה יותר לעבודה קדימה.
התחלנו לעשות סקרי מעורבות רבעוניים ושנתיים שבהם אנו מקבלים משוב אנונימי מהצוותים שלנו. אנחנו מקבלים החלטה, רואים איך אנשים מגיבים ואז מצווים, מצווים, מצווים. אני מאוד שמח מההתקדמות שעשינו, אבל אני לעולם לא אהיה האדם שאומר שסיימנו. זה באמת מסע מתפתח, המבוסס על מה שאנשים צריכים ולאן התעשייה נעה. אז אנחנו תמיד מנסים להשתפר.
מה היה יותר קשה ממה שחשבת שזה יהיה? מה היה קל יותר?
מַרשַׁל: אני חושב שהחלק הכי קשה הוא כמה זו עבודה אנושית. ניהול אנשים הוא תחום ענק, עָצוּם היבט של התפקיד ואני חושב שזה משהו שלא הערכתי את עצמי לקחת על עצמי את התפקיד. בין אם זה קבלת החלטות עבור אוכלוסייה גדולה של עובדים או שיחות אחד על אחד עם האנשים שעובדים כאן. זה עסק כל כך ממוקד אנושי.
כיתוב אופציונלי
הרשאה ניתנה על ידי Momofuku Items
העובדה שאנחנו זוכים להוציא מוצרים לשוק – מוצרים שאני באמת משתמש בהם על בסיס יומיומי, ודייב [Chang] משתמש על בסיס יומיומי – כדי ליצור משהו שהוא גם מועיל וגם נהדר. . . אני נרגש לקבל גישה אליהם, אבל אז ברור לראות תמיכה והתלהבות מהלקוחות שלנו זה נהדר. כשאתה באמת אוהב את המוצרים שאתה מוציא, זו פשוט דרך מהנה לעשות עסקים.
מהי תפיסה שגויה שיש לאנשים לגביך כשהם פוגשים אותך לראשונה?
מַרשַׁל: מבחינה פנימית, זה שאני עסוק מדי בשביל להיכנס לפרטים, עסוק מדי לפגישה עסקית שבועית. אני צריך לשכנע אותם שאני לַעֲשׂוֹת רוצה את הכמות הזאת של מידע ולהכיר אנשים.
מה לדעתך יהיה השינוי הגדול ביותר בתעשייה מזה 10 שנים?
מַרשַׁל: אנחנו נמשיך לראות את הקווים מטושטשים בין מעבר ה"טעמים הגלובאליים" או המעבר ה"אתני" ונתחיל לראות הרבה יותר מוצלבות. כמו הדוגמה של סירחה שיצאה מהמעבר ה"אתני" ולתוך רטבים חמים. אנחנו נמשיך לראות את אותו סוג של טשטוש של הקווים של אחד שבו אחד מתחיל ואחד מסתיים. אנחנו בתחילת המהפכה סביב טעמים קמעונאיים וגלובליים.
אנחנו מביאים את הדבש החם שלנו, שהתחיל כמוצר לזמן מוגבל שכולנו באמת התאהבנו בו וחשבנו שיש לו תפקיד גדול יותר. אנחנו עובדים על כמה אטריות חדשות, שאנחנו מאוד נרגשים מהן. התחלנו את התהליך הזה כי רצינו להגיע ליותר אנשים ולקיים דיאלוג רחב יותר ממה שניהלנו כשהיינו מוגבלים לערים בהן אנו מפעילים מסעדות.
אז בשבילי, התרחבות קמעונאית והגשת המוצר בפני אנשים חדשים ושהם יגלו את הטעמים האלה דרך זה – זה מרגש כמו השקת מוצר חדש. מכרנו לכל 50 המדינות דרך האתר הישיר לצרכן שלנו, אבל זה היה ממש מגניב לראות בחנויות כשאנחנו מתרחבים יותר לקמעונאות ברחבי הארץ.
מה היית רוצה שמישהו היה מספר לך על התפקיד או התפקיד הנוכחי שלך כשהתחלת?
מַרשַׁל: אני באמת חושב שהכל תלוי באנשים. כאדם אחד, אין לך כל כך הרבה כוח. זו היכולת שלך לשכנע אנשים אחרים שאתה בדרך הנכונה. ביחד, נוכל להשיג משהו.
רק אני, שיש לי פתרון או מציע דרך קדימה – אם אתה לא יכול להביא את כולם איתך, זה לא נושא משקל רב. אני חושב שזה משהו שידעתי להיכנס אליו, אבל זה היה מסע – במיוחד דרך המגיפה – לוודא שאנחנו כיחידה קולקטיבית מבינים לאן אנחנו רוצים להגיע, מה אנחנו רוצים לעשות ולמה אנחנו מקבלים החלטות מסוימות. וזה משהו שאנחנו כל הזמן מנסים להשתפר לגביו – השקיפות של למה אנחנו נמצאים איפה שאנחנו נמצאים, מה אנחנו עושים הלאה.
המטרה האמיתית של החברה היא להעצים אנשים להרגיש שהם חלק מהפתרון. שהם חלק מהעתיד. זה בראש סדר העדיפויות שלנו כחברה שמתקדמת קדימה.
מה יהיו המאכלים של הארוחה האחרונה שלך?
מַרשַׁל: הארוחה האחרונה שלי יכולה להיות משהו שאוכל את עצמי למוות בכל מקרה. דים סאם. אני תמיד מרגיש שאני אוכל את המשקל שלי בדים סאם. זו תהיה דרך טובה ללכת.
[ad_2]
Source link